<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ל"ט</h1>
<h2>דף טז:</h2>
והאוכל בשר משמונה שרצים האמורים בתורה שהם החולד והעכבר והצב והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אחר [מותם] לוקה בכעדשה וכולן מצטרפין לשיעור זה. והאוכל כזית משרץ המים כגון הבריות שאין להם לא צורת דג טמא ולא צורת דג טהור כגון הדלפון והצפרדע וכלב המים והתולעים והעלוקה לוקה. ושאל ר' יהודה הכהן ז"ל לר' קלונימוס ז"ל מהו לשרוף אחד ממיני השרצים ולאכלו משום רפואה והשיב דמותר דאין כאן אלא עפרא בעלמא עכ"ל ונראה כי הטעם כמו שאמרו ז"ל [תמורה ל"ד ע"א] כל הנשרפין אפרן מותר ואפילו באיסורי הנאה.
והאוכל כזית מכל רומש על הארץ כגון הבריות הנבראות בגופי הנכלות ובאשפות כגון רמה ותולעה וכיוצא בהן שאין נבראין מזכר ונקבה לוקה. והמינין הנבראין בגופי המאכלות ובגופי הפירות אם פירשו לארץ אע"פ שחזרו לתוך המאכל או לתוך הפרי האוכל מהן כזית לוקה ואם לא פירשו אוכל הפרי עם התולע שבתוכו. והוא שהתליע האכל אחר שנעקר מן הארץ אבל התליע במחובר לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת. נמצא הרחש בתוך הפרי אף על פי שחורו נקוב לחוץ אין חוששין שמא יצא וחזר.
